• • ידיך המוצקות עוד נוגעות ברכות עוטפות את ראשי

    מבטיחות שהשנה הבאה תהיה טובה יותר.

    אתה פוקח את עיניך ומישיר מבטך כחול עמוק לתוך עיניי,

    עדיין אוחז בראשי, קרוב ומלא וחסר כמו תמיד.

בלוג ראשון שלי - עינבל קונה בולים

אני חושבת שהרעיון של יעל מקסים ואני הולכת איתו עוד צעד קדימה.

אני נזכרת בסבא הרבה, ולא רק כשאני יושבת ומעלה זיכרונות, אלא בדברים קטנים ביום יום. הדברים הקטנים האלה מוכיחים לי עד כמה סבא השפיע עלי ועד כמה הוא עדין משפיע. הם גורמים לי לחשוב עליו בחיוך ואני בטוחה שגם לכם. אז ללא הקדמות נוספות, הנה הבלוג השטותי שלי:

עינבל קונה בולים

היום ניגמרו לי הבולים. זה מאורע יוצא דופן מאחר ומי עדיין שולח מכתבים? אפילו על אימיילים עבד הכלח, היום ישר מעלים לפייסבוק או לטוויטר - אם מישהו אחד יתעניין לקרוא את זה, למה לא חמש מאות?... לא סתם רשות הדואר פה פושטת את הרגל, אפילו ברכות החג המעוצבות ביותר מרשימות את הנימענים בשלל צבעים דיגיטלים. ירוק הפך לתירוץ מושלם לעצלנות וחיסכון.

אבל אתם יודעים מה? על המקרר שלי עדיין יושבות שתי ברכות מסבא ושרה משנה שעברה, ואף לא הדפס אחד של ברכה דיגיטלית. כשהפסקנו לשלוח ברכות בדואר לפני כמה שנים, מיד קיבלנו מטר של אימיילים מודאגים מחברים (אירוני לא?)

אבל זה לא היה אמור להיות הנושא של הבלוג, כי הרופא שמטפל בי בטלפון ובאימייל מתעקש על שליחת צ׳ק בדואר, והיום ניגמרו לי הבולים.

קנית בולים היא מלאכה פשוטה, לפחות למישהו שסבא שלו לא היה ישעיהו... גלשתי לי לאתר רשות הדואר וכאן התחילה הבעיה. אתם רואים, גם עם כל פשיטת הרגל, רשות הדואר חזקה בשיווק. הם יודעים שלכמה מאיתנו היה איזה סבא ישעיהו בחיים והם מתכוונים לנצל את זה. כל כך הרבה בולים! עיצובים מרהיבים, דמויות חמודות, פטריוטיות, חינוך (הידעתם כי לכל מדינה בארה״ב יש דגל? אז עכשיו לכל דגל יש בול!) מרוב בולים התבלבלתי (זה יותר בדיחת אבא רוני, אבל למה לא)

מצאתי את עצמי מוסיפה עוד ועוד בולים לסל, וכמובן שהכל כפול, כי באחד אשתמש ואחד אשמור. ואז נזכרתי שבעצם לא ניגמרו לי הבולים, כי יש לי מגירה שלמה של ׳לשמור׳, אבל לבזבז אותם על צ׳ק לרופא שלי? אין סיכוי. הוא לא מקבל את בולי הדיסני שלי, אפילו לא את זוחלי ארצינו!

אז ככה המשכתי להוסיף בולים לסל והחשבון עבר 100 דולר, כשכל מה שהייתי צריכה זה בול ב44 סנט, איך הדואר פושט את הרגל, אין לי מושג... אין לי גם את מי להאשים בהתלהבות שלי מבולים חוץ מאת סבא, טוב אולי את הילדים של יעל שתמיד נותנים לי תירוץ לוגי לקנות בולי דיסני - לא ששלחתי להם מכתב בחמש השנים האחרונות, אבל אם אני אשלח... כמה בולים של 44 סנט אני אצטרך למכתב לארץ? יש בכלל מקום על המעטפה? טוב אז בעצם זה לא ממש לוגי... זה סבא.

זה רק סבא, ואני מבטיחה לעצמי שבשנה הבאה כולם מקבלים ברכה בדואר, אבל אני כבר יודעת בליבי שהברכות האלה יהיו תירוץ חדש לביקור באתר הדואר, ואת הבולים שאני קונה היום אני אשמור במגירה. אולי יום אחד אני אראה אותם לנכדים? אולי גם הם יהפכו למכורי בולים כמונו?

בכאב לב ומטעמי מיתון אני מוחקת בולים מהסל ומשאירה רק כמה בולים נבחרים. אני אוסיף גם כמה פשוטים כאלה עם דגל ארה״ב, כי אני בטוחה שאלה נשארים במגירה:

סבא יקר

בתקופת החגים (שאנחנו עוד בעיצומה) נפער בכל אחד מאיתנו חלל עמוק בדמותך הנעדרת.
אתה לא יודע מה זה בלוג. לטכנולוגיית האינטרנט היה קשה לך, איש-אשכולות שכמוך, להסתגל.

הזיכרונות שלך, סיפורי הגבורה והמופת לצד סיפורים מלאי הומור ואנקדוטות מחייך כבר נאספו ונכרחו בספר. אך הזכרון שלנו אותך, עוד לא סופר, טרם גובש והתלכד.

אני מקווה שהבלוג הזה יהיה במה משפחתית לחלוק מעליה את זכרונותינו, הגיגנו ואת כל מה שרצינו לומר לך ולא הספקנו (ומה שעוד נרצה לומר) לצד שימור תמונות וקטעי ארכיון שכל כך הקפדת ללקט.

אוהבת

מתגעגעת

יעל

תעודת זהות ותעודת עליה של סבא